מעצם הגדרתן, מחלות ריאה כרוניות אינן מחלות בנות ריפוי ולפיכך הטיפול בהן הוא תומך בעיקרו. ההתערבויות שאינן תרופתיות מהוות חלק אינטגרלי במערך הטיפולים המוצע לחולים כשבין היתר מדובר בתמיכה בניסיונות הגמילה מעישון, חינוך לבריאות, מתן מידע אודות המחלה וההתמודדות עמה, ביצוע פעילות גופנית, טיפול בחמצן באופן אמבולטורי ועוד.
שיקום ריאות הוא טכניקה תרפויטית מבוססת ראיות, המוגדרת כתכנית כוללנית רב-מקצועית שמטרתה לשפר את התפקוד החברתי, הפסיכולוגי והפיזיולוגי של הסובלים ממחלות ריאה כרוניות, הממשיכים לסבול מנזקי המחלה, למרות טיפול תרופתי אופטימאלי. השיקום מיועד להפחית את חומרת התסמינים של המחלה, להפחית את תדירות האשפוזים ואת שכיחות הפניות למוקדי חירום, לשפר במידת האפשר את היכולת הגופנית של החולים ולסייע להם ליהנות מרמת תפקוד יומיומי גבוהה ככל האפשר.
פעילות אירובית המותאמת לחולי ריאות כרוניים
באופן עקרוני שיקום ריאות מיועד עבור הסובלים מכל מחלות הריאה הכרוניות באשר הן, אך ההתוויה המרכזית המהווה בסיס להוכחת היעילות ולהתפתחות כלי טיפולי זה היא שיקום בקרב חולי חסמת הריאות. החולשה הגופנית והמצוקה הנשימתית גורמות לירידה משמעותית ופרוגרסיבית ביכולות הגופניות של חולים אלה ובדרך כלל ההידרדרות של היכולות הגופניות מתרחשת במקביל לעלייה בחומרת המחלה.
הפגיעה באיכות החיים באה לידי ביטוי בסימפטומים השונים בדגש על קוצר הנשימה וירידה ברמת התפקוד ובתדירות ההתקפים החריפים. מעבר לכל זה, החולים בחסמת הריאות סובלים גם ממגוון רחב של תסמינים מערכתיים לרבות פגיעה בשרירי השלד, הבאה לידי ביטוי בהופעת דלקת, ירידה בפעילות האנזימטית וירידה בכמות כלי הדם וסיבי השריר, בעיקר באזור הגפיים התחתונות.
יש לציין כי שיקום ריאות לא גורם לשיפור בשחלוף הגזים ובתפקודי הריאות אלא מייעל את הפעילות של מערכות הגוף השונות ומאפשר להעלות את רמת התפקוד הגופני, החברתי והנפשי. השיקום מונחה על ידי הרעיון לפיו גם בקרב חולי ריאה כרוניים, ניתן להתניע תהליך של שינוי המבוסס על אימון של שרירי השלד. השיקום מתמקד בעיקר בפעילות אירובית המותאמת למצבו האישי של כל חולה וחולה בנפרד.
פעילות מותאמת אישית מביאה לשיפור במהירות ההליכה ובמרחקי ההליכה, גם כאשר אין כל שינוי ברמת התפקוד של הריאות שכן השיפור מושג על ידי הפחתת הדרישה של מערכות הגוף השונות לחמצן בזמן מאמץ. בסופו של דבר הפעילות הגופנית השיקומית משפרת גם מרכיבים מחוץ למערכת הנשימה כשבין היתר מדובר במצבו הנפשי של המטופל.
אילו חולים מתאימים לתכנית שיקום?
ישנם שלושה תנאי יסוד שחשוב להכיר בהקשר למידת ההתאמה של החולה לתכנית השיקום להלן:
- לא קיימת התווית נגד להשתתפות החולה בתכנית השיקום.
- החולה משתף פעולה בטיפול והינו בעל מוטיבציה.
- החולה סובל ממחלת ריאה כרונית ומוגבל ברמת התפקוד שלו עקב מחלתו, בדגש על ירידה בתפקוד הגופני ו/או קוצר נשימה על אף טיפול תרופתי אופטימאלי.
המחלות הכרוניות שמומלץ להפנות את החולים בהן לתכנית שיקום נחלקות לשתי קבוצות מרכזיות להלן:
- מחלות ריאה חסימתיות – אסטמה, ברונכיאקטזיס, חסמת הריאות (COPD), סיסטיק פיברוזיס ועוד.
- מחלות ריאה רסטרקטיביות – יתר לחץ דם ריאתי, קיפוסקוליוזיס, עודף משקל הגורם להפרעה נשימתית, מחלת ריאה תעסוקתית, מחלת ריאות אינטרסטיציאלית.
להלן התוויות הנגד המרכזיות:
- מחלה קשה מאוד המתבטאת בהיפוקסמיה שלא ניתן לתקן גם באמצעות העשרת חמצן.
- חוסר יכולת לעסוק בפעילות גופנית על רקע מגבלה גרמית-שרירית או נוירולוגית.
- מחלה נלווית חמורה ובלתי יציבה כמו לדוגמה מחלה כלילית.
- ליקוי קוגניטיבי או פסיכיאטרי משמעותי.
- חוסר מוטיבציה וחוסר שיתוף פעולה.
כיצד משפיעות תכניות של שיקום ריאות על איכות החיים של הסובלים ממחלות ריאה כרוניות?
לפי מחקרים רבים שבוצעו בתחום זה נראה כי שיקום איכותי בחולי ריאות גורם לשיפור ביכולת הגופנית, הפחתה בתחושת קוצר הנשימה, הפחתה במספר ימי האשפוז ומספר האשפוזים, שיפור בשרידות, הפחתה במצב הדיכאוני, חרדתי ונפשי, שיפור בהתאוששות לאחר החמרה ואשפוז, שיפור בפעילות של שרירי הנשימה ועוד.
