שיקום ילדים הסובלים ממחלות נוירו-אורתופדיות או מצבים נוירו-אורתופדיים שונים על רקע תאונת דרכים למשל, הוא תהליך מורכב ביותר, שיכול להימשך אף שנים רבות. במאמר זה נפרט אודות מספר אספקטים חשובים שיש להתייחס אליהם במסגרת תהליך זה.
הערכת המטופל וקביעת יעדים
השלב הראשון בתהליך השיקומי כולל הערכה יסודית של מצב המטופל בדגש על הערכת מצבו הבריאותי, הערכת הסיכוי לשיפור התפקוד, הערכת רמת התפקוד הנוכחית, הערכת רמת החומרה של הנזקים השונים ועוד.
לאחר ההערכה היסודית של הילד, ניתן לעבור לשלב הגדרת היעדים. ישנה חשיבות עליונה להימנע מהגדרה של יעדים גבוהים מדי שכן הגדרה של יעדים לא ריאליים עלולה להוביל להתפתחות של אכזבה בקרב המטופל ובני משפחתו ולתחושה של תסכול בקרב המטפלים. לפיכך יש לבחור אך ורק ביעדים מציאותיים ואפשריים ולהגדיר מסגרת זמנים ברורה.
כך לדוגמה ניתן להגדיר שתוך שבועיים מתחילת התהליך השיקומי תיווצר תקשורת ראשונית, תוך חודש מתחילת התהליך ניתן יהיה להבחין בשיפור משמעותי בטווח התנועה של מפרקים מסוימים ועוד. את המטרות נהוג לחלק למטרות קצרות טווח ומטרות ארוכות טווח.
דמיון מודרך
אחד הכלים החשובים ביותר לחידוש הפעילות הנוירולוגית הוא דמיון מודרך. מדובר במעין תהליך של למידה שגורם בסופו של דבר לשיפור היכולות של המטופל הן בתחום הקוגניטיבי והן בתחום המוטורי.
במחקרים רבים נמצא כי באמצעות דמיון מודרך ניתן לשפר לא רק את יכולת השליטה בשרירים אלא גם את כוח השרירים. ככל הנראה תרגילים של דמיון מודרך גורמים להפעלה של אזורי מוח פגועים ומזרזים את הארגון המחודש שלהם.
התרגול לא מסכן את המטופל, לא דורש מכשור מיוחד ובנוסף לכך הוא זול מאוד, פשוט מאוד וניתן לבצע אותו בכל תדירות שהיא. פעולות של דמיון מודרך ניתן לבצע בשתי דרכים עיקריות: ויזואליזציה הכוללת גירוי חיצוני וויזואליזציה שלא כוללת גירוי חיצוני. ויזואליזציה עם גירוי חיצוני יכולה לבוא לידי ביטוי למשל בכך שהמטופל ידמיין שהוא מניע את הרגל שלו בזמן שהמטפל מניע אותה עבורו.
ויזואליזציה ללא גירוי חיצוני יכולה להתבצע במתכונת שבה המטופל מדמיין שהוא צופה בעצמו מבחוץ כאילו שהוא צופה בסרט וכן במתכונת שבה הוא מדמיין שהוא מבצע את הפעולות הרלוונטיות וחווה אותן במלואן.
תרגילים שונים לחיזוק השרירים
כאשר מבצעים תרגילים לחיזוק השרירים המעורבים, חשוב מאוד להתמקד בעיקר בשרירים הפגועים ולהימנע מחיזוק של שרירים שמתפקדים היטב.
כמו כן, חשוב מאוד שהמטופל יכיר את האנטומיה של האזורים הפגועים בטרם יתחיל לבצע תרגילים לחיזוק השרירים שכן היכרות עם שמותיהם של השרירים השונים ומיקומם של השרירים השונים מאפשרת לחזק שרירים ספציפיים באופן ממוקד.
מומלץ מאוד גם כן לבצע את התרגילים לחיזוק השרירים מול מראה לצורך השוואה בין הפעילות של הצד הפגוע לפעילות של הצד התקין.
ההמלצה עבור מטופלים ניידים היא לבצע את התרגולים בין פעמיים לשלוש פעמים מדי שבוע במשך מספר דקות לכל היותר תוך מתן עדיפות לביצוע איכותי על פני הגדלת המאמץ או הגברת התדירות.
במטופלים המרותקים למיטתם יש לשאוף לתרגול בתדירות גבוהה ככל האפשר ולמעשה ההמלצה היא לעסוק בתרגול בכל שנייה במהלך שעות הערות.
הגברת מוטיבציה והדרכת המשפחה
הפגיעה הנוירו-אורתופדית גורמת למטופלים רבים מאוד לשקוע בדיכאון, בעיקר אם אינם מסוגלים לבטא את התחושות שלהם במילים. מעבר מקו חשיבה פסיבי המוביל לדיכאון לקו חשיבה אקטיבי (אני שולט בתהליך השיקום שלי וככל שאשקיע יותר, כך אשיג יותר), מאפשר למטופל לחוש שגורלו נמצא בידיו ומסייע לו לצאת מתחושת חוסר האונים האופיינית.
ישנה חשיבות עליונה לספק לבני המשפחה הנחיות ברורות באופן מסודר בנוגע לאופן שבו עליהם לעבוד עם המטופל באמצעות דמיון מודרך וטכניקות של טיפול במגע על מנת שתהליך השיקום יוכל להתבצע גם ללא נוכחות של מטפל. כמו כן על ידי הנחיית המשפחה, ניתן לתת בידי בני המשפחה כלים שיש בהם כדי לסייע למטופל בתהליך השיקומי.
מעבר לכך, כאשר מלמדים את המשפחה כיצד יש לעבוד עם המטופל, תורמים להפחתת תחושת חוסר האונים הסביבתית, מצמצמים את התלות באנשי המקצוע, מעניקים לסובבים את המטפל את התחושה שגם הם שותפים בתהליך השיקום וכן מעניקים לסביבה הטיפולית תקווה ומוטיבציה.
