שיקום חולי טרשת נפוצה מתחיל מנקודת האבחנה, והבנת השפעת המחלה על חיי המטופלים. התהליך מתמקד במענה על צרכי המטופלים, ובדרך כלל כרוך בגישה מתואמת של צוות רב תחומי. לדוגמא, מטופל שחווה את ההתקף האחרון של המחלה, טופל בהצלחה עם סטרואידים והצליח להחלים. הוא חוזר לעבודה ולתפקוד רגיל, אך עדיין יתכן שהוא חווה נכות נסתרת משמעותית, כגון עייפות ממושכת וחוסר ביטחון עצמי ביכולות התפקודיות.
מטופל זה זקוק לטיפול פסיכולוגי על מנת לטפל באובדן האמון, ותכנית הטיפול להתמודדות עם העייפות מתבצעת עם מרפא בעיסוק. תכנית פעילות גופנית הדרגתית בפיקוח פיזיותרפיסט משפרת את כושר הלב וכלי הדם והוא יכול לחזור בהדרגה לחיים פעילים.
השיקום מטפל בתסמינים והוא מתחיל בתובנה לגבי מצב המטופל. מטרת השיקום וחוקי התנהלותו נועדו לפתור בעיות בסיסיות משמעותיות וחינוך המטופל לשוב לחיים פעילים.
המטרה העיקרית של תהליך זה הוא לצייד את המטופלים עם הידע והמיומנויות כך שיוכלו לקחת חלק פעיל בשיקום. ברגע שהם לומדים לפרק בעיות לפריטים קטנים או להתמודד עם מטרות לטווח הקצר, הם מצליחים להפיק את יתרונות השיקום.
תהליך השיקום של החולים בטרשת נפוצה
תהליך שיקום חולי טרשת נפוצה מתבצע במספר שלבים:
הערכה רב תחומית
המטופל מקבל הערכה רב תחומית, כלומר, הערכה של אחות, פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק, פסיכולוג, קלינאי תקשורת ורופא מומחה בשיקום. ברור שלא כל חברי הצוות צריכים להיות נוכחים בתהליך לכל הערכה, אך עליהם להיות זמינים במידת הצורך.
מטרת ההערכה היא להעריך באופן מקיף את מצב המטופל ולנתח את הסימנים והתסמינים המגוונים אותם הוא חווה, והשפעתם על מגעים חברתיים ובעיות אישיות המשפיעות על יכולותיהם לבצע פעילויות יומיומיות ולהמשיך בחיים הרגילים.
הצבת מטרות
השלב הבא הוא הצבת מטרה. זהו תהליך דיון משא ומתן במהלכו המטופל וחברי הצוות קובעים את סדרי העדיפויות למהלך השיקום ומסכימים על רמת הביצועים אותם יש להשיג לפעילויות מוגדרות בתוך מסגרת זמן קבועה.
בדרך כלל נקבעות שתי מטרות לטווח הקצר ומטרה אחת לטווח הארוך, כך שקיים כיוון ברור על פיו יכולים כולם לפעול. התנהלות זו יכולה להיות שימושית אף למעקב אחר ההתקדמות.
חשיבות הגדרת המטרות היא השגת בהירות לגבי תהליך השיקום והתאמתו למטופל. התהליך שומר על היגיון ברור ולעיתים המטופלים יכולים לבקש יותר טיפולי פיזיותרפיה, על מנת לשמור על הכושר והחוזק הגופני לטווח הארוך, כשהם עדיין אינם בטוחים שיוכלו להתעמל בחדר כושר, ואינם בטוחים אם אכן הגברת כמות הפעילות הגופנית נכונה עבורם.
במקרים אחרים מטופלים עשויים להאמין כי פיזיותרפיה תמנע את התקדמות המחלה. פיזיותרפיסט מסביר את יתרונות הפעילות הגופנית ומכין תכנית תרגול עצמית אותה יכול לבצע המטופל בחדר הכושר, או שהוא מקבל יותר הסבר על טבעה של מחלת טרשת נפוצה ותפקיד הפיזיותרפיה בתהליך השיקום.
טיפול. בשלב זה מורכבת תכנית הטיפול, וצוות השיקום משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי לתמוך במטופל עד להשגת מטרותיו. שלב זה עשוי לכלול שינויים בתרופות, ניתוחים או התערבויות פיזיות כגון ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה וריפוי בדיבור, או התערבויות פסיכולוגיות. לבסוף מתמקד תהליך השיקום ביכולת ההתנהלות של המטופל בתוך סביבתו.
הערכה. בשלב האחרון יש להעריך את תהליך השיקום. התקדמות עם מטרות לטווח הקצר משמשת לפיקוח על ההתקדמות לקראת השגת מטרה לטווח הארוך. אם המטרות לטווח הקצר אינן מושגות, יש לנתח את הסיבות לכך ולבצע התערבות ממוקדת מדויקת יותר.
יעילות תהליך השיקום
קיימים דיווחים רבים של חולי טרשת נפוצה שהשיגו את מטרותיהם באמצעות התערבויות שיקום. לדוגמא, מטופלים שהצליחו להתמודד עם תופעת העייפות וחזרו בהדרגה לעבודה, או מטופלים שעמדו לצאת לפרישה מוקדמת לאחר החמרה בעקבות המחלה, ויכלו, בעקבות השיקום, להמשיך לעבוד במשרה מלאה. במקרים אחרים מטופלים הצליחו להשיב לעצמם את היכולת ללכת בבטחה ולטפס או לרדת במדרגות.
סקירות מדעיות מספקות ראיות מוצקות ליעילות לטווח הקצר של שיקום רב תחומי לשיפור יכולת המטופלים לבצע פעילויות יומיומיות ושיפור מעורבותם החברתית. הראיות תומכת ביותר גם ביעילות השיקום מבחינת פעילות גופנית לשיפור תפקד שרירים, כושר וסיבולת.
